בחיי המקצועיים עברתי מספר גלגולים. זה התחיל בלימודי משחק בסטודיו ע"ש ניסן נתיב  (אז זה עוד היה בהנהלתו. . .), שנמשכו אל קריירת משחק בתאטרון ובטלויזיה.

משם פניתי ללימודים אקדמיים, באוניברסיטת תל אביב ובמסגרתם התאהבתי בספרות הזוהר, דרך מורה נפלאה, פרופ' רונית מרוז. מהעבודה המרתקת בפרוייקט מחקר של הזוהר שיזמה וניהלה פרופ' מרוז, ומתוך השיח עימה,  נבטה עבודת הדוקטורט שכתבתי בהנחייתה, בה חקרתי חטיבה מסוימת בספרות הזוהר. השלמתי בהצטינות תואר שלישי ('דוקטור לפילוסופיה'), אך כעבור זמן מה הבנתי שבשונה מאקדמאים רבים, עיקר ההנאה שלי מהתחום קשורה במעשה ההוראה; אני נהנית מהשיח בנושא עם אנשים מגוונים, ונהנית מהגילויים שמזדמנים בקריאה משותפת בכתבי הקבלה, ובספרות הזוהר בפרט. מזה למעלה מעשרים וחמש שנה אני מלמדת ומרצה על נושאים מגוונים בספרות הקבלה, לקהלים שונים – באקדמיה ומחוצה לה.

במקביל, ולמעשה עוד לפני לימודי האקדמיים, למדתי לימודי תנועה שונים. מזה שמונה עשרה שנה אני לומדת תנועה? מחול? מודעות לגוף? מיקוד בגוף? אצל מורה ומטפלת נפלאה, גבי רוזנברג. התהליך שעברתי ועדיין עוברת אצלה בסטודיו, הבהיר לי את המשמעות הרבה שיש לתנועה בחיי, את החיוניות והכח המרפא של תנועה מכוונת, מודעת. בשנים האחרונות החלטתי להתמקצע בתחום. בשנתיים האחרונות אני מלמדת קבוצות מבוגרים בסטודיו של גבי רוזנברג, בדרכה. לצד זה סיימתי קורס דו-שנתי להכשרת מורים לאימפרוביזציה בתנועה, בסטודיו Play של אילנית תדמור. עובדת בתחום זה עם קבוצות פרטיות וכן במסגרת שיקום עם נשים שמתמודדות עם מחלת הפרקינסון.   

אחד הדברים שמרתקים אותי ביותר, ואליו אני מכוונת  הן בעיסוקי בקבלה והן בתנועה   הוא תשומת הלב לפרטים הקטנים, שבעולמנו העמוס אנחנו שוכחים להתייחס אליהם פעמים רבות מידי. פיתוח הקשב הזה הוא עבורי כלי להרפייה ממתחים, לשחרור היצירתיות ולעידון התקשורת שלנו עם "עצמנו" ועם "אחרים". כשאנחנו רגישים לפרטים – בין אם אלה דקויות של תנועה, או דקויות של טקסט – נפתחים בפנינו שערים לאפשרויות שלא שיערנו.