מִתְנוֹעַ-אוֹת אביב

לתת לאותיות לחולל בנו - לחקור, להשתעשע, לשוחח בתנועה.

בספרות הזוהר אותיות האלפבית העברי הן רישומי תנועותיה של הרוח שיצרה את העולם ומקימת אותו, רוח החיים.

כל אות מקפלת בצורתה - באבריה ובחלליה - עדות ליחסים בין הכוחות שנושאים את רוח החיים ומניעים אותה.

בכל אות אצור פוטנציאל של תנועת כוחות החיים.

בסדנה נקרא בקטע קצר מהזוהר על האותיות, תוך כדי תנועה ושיחה בתנועה. במובן מסויים נשחזר בכך את האופן שבו יצרו המקובלים את הטקסטים הללו - בשיחות בדרכים, בין שדות וכרמים.