בקבלה

על פי הקבלה העולם שלנו הוא גילוי ותולדה של דרמה שהתחוללה באלוהות כתוצאה מ”רצונו” של ה”אל” לברוא עולם. בדרמה פועלים תמיד כוחות מנוגדים, כל דרמה מבוססת על קונפליקט. בהקשר של הבריאה, הכוחות שביניהם התקיים הקונפליקט נכרכו שניהם ברצונו של האל לברוא עולם; בסיפור הזה הרצון הוא כח של תנועה אינסופית אל מעבר ל’עצמו’, בעוד ה’עולם’ הוא ישות סופית, ומכאן שהוא ניצב ככח נגד, כבלם או כגבול, לתנועה האינסופית של הרצון האלוהי. העולם הנברא הוא בסופו של דבר גילויים של שני הכוחות הללו – הכח היוצר, המשפיע, והכח האוצר, הבולם, המקבל. שני אלה יחד, מעצבים ומניעים את העולם הנברא על כל אשר בו – הטבע, האדם וכל יצירותיו.
כל הסיפור של הדרמה האלוהית שבו כרוכה כמובן גם הדרמה של קיומינו בעולם,כיציריה, חקוק על פי המקובלים בתורה ומתגלה למי שיודעים לקרוא בה על דרך הסוד. על דרך הקבלה.
מלאכת החיים של האדם על פי הקבלה היא לחתור לאיזון ולמיזוג של הכוחות האלוהיים המנוגדים שפועלים ומתגלים בבריאה, עד שתתגלה מהותה האמיתית – היותינו אברים של גוף אחד, חלק מאחדות אלוהית שכל ההפרדות חוטאות לה.
הכתבים הקבליים כתובים בלשון שדורשת תיווך ופיענוח. המחקר האקדמי (שאני חניכתו), קורא בכתבים אלה מתוך עניין בהקשר ההיסטורי-תרבותי שבו נכתבו. העניין הוא בהבנת אמונות המקובלים ותפיסותיהם, בהבנת מקומם בתרבות שבתוכה הם חיו ויצרו. מענינת אותי דרכם הייחודית בפירוש התורה – האופן שבו הם חצבו וגילו מתוכה את תפיסותיהם, השפה הייחודית שבה יצרו את סיפוריהם, והתפקיד המרתק שמילאו השפה והסיפור בפעולתם.