בקבלה

על פי הקבלה לפני הראשית היתה הרמוניה אינסופית, שהיא ההוויה האלוהית אם אפשר לומר זאת כך. הוויה זו היתה דממה מוחלטת והעדר כל סימן  שכן הכל איזן את הכל והתבטל בכל. ברגע קדמון מסוים  האיזון הזה הופר, הפרה דקיקה, קלה מן הקלות, שייצרה תנועה ראשונית שאינה נתפסת כלל. בעצם התחוללותה, יצרה תנועה זו, הבחנה דקה ביותר, ראשונית ביותר, בין ההויה שמתוכה בקעה – ההרמוניה האינסופית,  לבינה. שכן אותה תנועה היתה למעשה רגע של בלימה בהרמוניה האינסופית, רגע של הופעת דבר מה.  מכאן החלו יחסים בין הבלימה לבין האינסוף, בין ההרמוניה לבין הפרתה. החל למעשה רצף של תנועות, שאותן מכנים המקובלים עשר הספירות. בתנועות אלה נרקם רישומו של העולם כולו, וככל שהן נמשכו, כך העולם הלך והתפרט, הלך והשתלשל, והגבולות בין התנועות הלכו והתעבו, עד שבסופו של דבר התהווה העולם שלנו, עולם התופעות.  עולמנו הוא גילויים הגשמי והמוחשי ביותר של שתי ההוויות הראשוניות שהתגלו בתנועה הראשונית : הווית האינסוף והווית הגבול, הבלימה. או מה שהמקובלים יכנו: הוויית השפע, או העצמות, והווית הכלי, החסד והדין, הזכר והנקבה, ועוד ועוד.

ניגודים משלימים אלה מעצבים ומניעים את האלוהות המתגלה ואת עולם שנברא והשתלשל מתוכה על כל אשר בו.  

על פי המקובלים קורותיה של ההתרחשות הזו, על השלכותיה, חקוקים בתורה ומתגלה למי שיודעים לקרוא בה על דרך הסוד, 'על דרך האמת', 'על דרך הקבלה'. 

מלאכת החיים של האדם, על פי הקבלה, היא להשיב את האיזון והמיזוג של הכוחות המנוגדים לכאורה, שפועלים ומתגלים בבריאה, עד שהבריאה תשוב לגלות את מהותה הראשונית של האלוהות, היינו הרמוניה מושלמת שכל הניגודים מתבטלים בה. במצב זה למעשה תשוב הבריאה ותתאחד עם האל מה שעל פי חלק מהמקובלים מתואר כמצב שבו הכל ישוב אל האין.  

הכתבים הקבליים עוסקים בפירוש התורה על דרך זו, כלומר הם עסוקים בהבנת טיבם, מצביהם ויחסיהם של הכוחות העליונים שפועלים ומתגלים בעולמנו, וביחס בינינו לבינם ובינם לבין עצמם. בפעולות שעלינו לבצע כדי להשיבם למצב של חיבור ואיזון.  

כתבים אלו כתובים בלשון שדורשת תיווך ופיענוח. התיווך שלו זכיתי אני בלימודיי נשען על לימוד ההקשר השפה שבה דיברו המקובלים, ההקשר ההיסטורי-תרבותי שבו הם יצרו את כתביהם, על לימוד אמונות המקובלים המוקדמים ותפיסותיהם. כיום מעניינת אותי בעיקר השיחה שהכתבים הללו מייצרים עם התורה, והאופן שבו משמשת בהם השפה העברית. מעניינת אותי מאד השיחה שהכתבים האלה מייצרים סביבם, והתנועות הלא שגרתיות ומעוררות ההשראה שהם מייצרים במחשבתנו, בכח היוצר שבנו ובתפיסת העולם שלנו.